סובנירים, פרחים וכו'

שוקה גלוטמן

שוקה גלוטמן: אנתרופולוגיה של גלויות וצלם

נקוזת הפתיחה בעבודותיו של שוקה גלוטמן היא הצילום.
אך הצילום לא במובנו הצרוף - כקשר הרמטי בין עין הצלם ועדשת המצלמה - אלא כמוצר חברתי שווה לכל נפש, המהווה חלק ממיצבור שלם של דימויים מודפסים.
גלוטמן נפגש בצילום בנקודת האמצע שלו - במיפגש בין תרבות גבוהה, שמתנהלת על-ידי העין המתבוננת שמאחורי העדשה - עין ממיינת, הירארכית, אסטתית, אינדוידואלית - לבין תרבות נמוכה שמתפתה למראות הקולקטיביים - חסרת הירארכיה, נעדרת כח ממיין, ללא משטרים אסטתיים מחייבים, מפליגה לכל עבר, לא מסרבת לקיטש, נוסטלגיה, סנטימנטאליות, בנאליה. כאן בונה גלוטמן – כשהוא שומר לעצמו את עמדת האמן הבוחר והמצרף צרופים - מיחבר של חומרים ודימויים החוצה טעמים ותרבויות.
העדשה דרכה משקיף גלוטמן על המציאות שסביבו היא עדשה רחבה שמכילה תמיד יותר נתונים ופרטים ממה שניתן לצפות.
כפי שהיא שוברת הירארכיות אסטתיות בין "טעם טוב" וקיטש בנאלי, היא שוברת גם את טוהר הצילום ומערבת בו חומרים לא-צילומיים.
כשמה של התערוכה - "סובינירים, פרחים וכו' ", המילה- וכו' מרמזת על רצף המתמשך של ביטויי תרבות המשתקפים אחד בשני מבלי שניתן להחזירם ל"סדר הטוב" והממויין.

טלי תמיר
(קטעים מהטקסט לתערוכה)